התמודדות עם ערכים חשובים שאינם בעלי אופי תורני בחברה החרדית

מבוא

המאמר סוקר התמודדות מול ערכים שאינם בעלי אופי תורני מובהק ונוגע בעיקר בסוגיה של צריכת סוכר מופרזת ובהימנעות חינוכיתורבנית מלתת את הדעת על מניעה\הפחתה של הנושא.

מקורות מחקריים על הסיכונים האפשריים בצריכת סוכר גבוהה

במחקר הרפואי הוכח שצריכת סוכר גבוהה מסוכנת מאוד וגורמת לבעיות בריאות חמורות, כגון השמנה וסוכרת, שעלולות להוביל לכריתת איברים ואף למוות 24.

צריכת סוכר גבוהה אצל ילדים גורמת לקשת רחבה של בעיות התפתחות אף מעבר לתחום הרפואי: הפרעת קשב וריכוז מתגברת פי כמה לאחר צריכת סוכר גבוהה25, עייפות וחוסר ערנות לסובבים ולמצב26. מחקרים מתקדמים מצאו אף קשר ישיר בין צריכת מזון ומשקאות ממותקים לבין דיכאון 27.

24 הקשר של סוכר לשכיחות סוכרת ברמת האוכלוסייה: ניתוח אקונומטרי של נתוני חתך חוזרים ונשנים: Sanjay Basu, Paula Yoffe, Nancy Hills,Robert H. Lustig – doi.org/10.1371/journal.pone.0057873

25 צריכה יומיומית מופרזת של סוכר משחררת שוב ושוב דופמין בגרעין האקומבנס. ,P Rada, N M Avena B G Hoebel – pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/15987666

26 "התפרצות סוכר או נפילת סוכר? מטא-אנליזה של השפעות פחמימות על מצב הרוח." Neuroscience & Biobehavioral Reviews כרך 101, יוני 2019, עמודים 45-67. doi.org/10.1016/j.neubiorev.2019.03.016

27 Knuppel, A., Shipley, MJ, Llewellyn, CH et al. צריכת סוכר ממזון ומשקאות מתוקים, הפרעה נפשית נפוצה ודיכאון: ממצאים פרוספקטיביים ממחקר .VWWhitehall II. Sci Rep 7, 6287 (2017). doi) org/10.1038/s41598-017-05649-7

חוויה אישית

לפני כ-8 שנים, כהורה טרי לילדה, שער הכניסה למערכת החינוך החרדית היה השבוע הראשון בגן. ביום חמישי הראשון לשנת הלימודים, קיבלתי פתק נחמד עם איור של חלות ויין לקידוש, בפתק היה כתוב: "ילדתך המתוקה תהיה "אמא של שבת" נא להביא ממתק עבור 26 ילדות הגן … ". כהורים טריים, שרוצים להעניק את כל נפשם ומאודם לילדה הבכורה, יצאתי לקנייה בסופרמרקט הקרוב למלא את רצון הילדה ולהגשים לה חוויה חברתית חשובה כדברי הגננת. עברתי בין המדפים בחנות, עיני נחו על אריזות ממתקים נוצצות. התחלתי להתלבט בין אריזת וופלים (הכי זול) לבין מארז ביסלי (הכי מנופח) לבסוף ידי הושטו למדף הממתקים היותר ממותקים ושלפו אריזה של 30 סוכריות על מקל עגולות ושמנות (הכי מתוק). בתת המודע של ההורה, הרגשתי איך אני מגשים את ההורות שלי בצורה מפנקת ומלאת רחבות, גם קניתי משהו גדול, גם יותר יקר קצת וגם מתוק מאוד. בדמיוני הבלתי מודע ראיתי איך כל הילדות ניגשות לקבל את הממתק בהערכה גדולה ועיניים בורקות לילדה שפינקה אותם מהתקציב של אבא שלה.

את הבומרנג הנפשי קיבלנו די מהר. בשבוע שלאחר מכן, נחגגו 3 פעמים ימי הולדת + אמא של שבת נוספת. בכל יום כזה, הילדה חזרה הביתה עם ממתק המכיל כל טוב. בכל ממתק כזה מימי השבוע יכולנו למלא אחוז צריכה של שבוע שלם … ומי שחושב שכאן נגמרה ההבנה שהילדה הולכת לגדול על קני סוכר, שיבין שזה רק מתחיל. לאחר מכן הגיעו החגים …. ובחגים, הרי צריך להעלות את רף הממתקים, הרי לא יתכן למלאות שקית כמו שבת רגילה או כמו ימי הולדת .. כאן כבר אנו עוברים למגשים עמוסים במרמלדות וגומי מעוצבים בצורות שונות ומשונות. פסי טופי ארוכים וארוזים היטב. ספירה אישית שלי הגיעה לעשרה סוגים שונים של עטיפות לאותה תכולה: טופי דביק מתוק ושומני.

די מהר הבנתי. כפרט, אני יכול לעמוד בפרץ היטב. לקנות לשבת צימוקים במקום סוכריות או מיץ טבעי במקום קולה מוגזת. אבל המרחב הציבורי החרדי, אינו מקום ששומר על ערכי התזונה בלשון המעטה.

הנושא אינו רק מערכת החינוך עצמה. נכון, משם הכל מתחיל, אבל גם באירועים ושמחות. כל אירוע מתחיל או נגמר בחלוקת סוכר. כולל שיטפון של שתיה ממותקת. כנ״ל כל אירוע קדוש ורוחני או על מעגל השנה: הכנסת ספר תורה, ערבי לביבות, פורים או שבועות, אפילו בפסח כבר יש ממתקים כשרים למהדרין.

שלא לדבר על חגיגות שמחת תורה שכל ילד אמור להסתובב עם שקית אשפה בגודל XL מלאה בדבר אחד. סוכר.

ערכים בחברה החרדית

לקורא מן הצד שלא נחשף מעולם להווי החברתי החרדי, נשמעים הדברים קיצוניים מאוד ומלאי ביקורת. מי שלא מכיר, יכול לתהות האם מדובר בחברה מהעולם השלישי? אולי היא חסרת מודעות בצורה קיצונית?

יתרה מכך, אם אוכלוסייה אינה מכבדת סולם ערכים תקין, התוצאה אמורה להשתקף באחוזי פשיעה גבוהים במיוחד. מדוע אם כן יש פער פרופורציונלי כל כך גדול בין החברה החרדית לשאר האוכלוסייה בשיעור הכלואים בבתי הסוהר 28.

החברה החרדית מגלה מסירות קפדנית לשמירה על ערכיה, עד כדי כך שהחברה ככלל והיחיד כפרט מוכנים להקריב לעיתים את היקר מכל, למען אותם ערכים המהווים את ליבת זהותה ומעצבים את דרכה: מסירות נפש לקיום מצוות, ללימוד תורה, לצניעות, עזרה לזולת, ושמירה על המסורת בכל הנוגע לאופי הלבוש והנראות.

ערכים כמו כבוד חכמים, או כבוד הורים, הם ערכים שורשיים וחזקים מאוד. אדם חרדי יחרד עד כדי מסירות נפש לביזוי אחד מרבותיו. ואם אחד מהוריו מגיע לבקרו הוא יתאמץ בכל כוחותיו לכרכר סביבו ולהעמיד לשרותו את כל צרכיו.

גם ערכי שמירה על ממון הזולת נכוחים בחיי המרחב החרדי. די נפוץ לראות בלוח מודעות של בניין חרדי, מודעות כמו: "לקחתי עט ממישהו ואיני יודע של מי הוא, אשמח מאוד אם יודעינו וימחל לי", או בסגנון של: "הזקתי למישהו ואיני יודע מי הוא" ואף: "בלילה שעבר, הרעשתי בצורה חריגה ואולי מישהו התעורר, נא למחול לי".

כלומר, המרחב מלא ברגישות עדינה ומשמעותית לצרכי הזולת, לצרכי ההורים, לכבוד הרבנים, ובעיקר לכבוד וליראת שמים. כיצד אם כן, עדיין, ערך כל כך חשוב כשמירת הגוף אינו תופס מקום של כבוד בסולם הערכים.

28 ראו בהרחבה מאמר "הדתיים בבתי הסוהר" באתר ערכים.

מקורות חז״ל וגדולי הדורות בדבר החובה לזהירות בתזונה נכונה

הגמרא במסכת שבת מצטטת את דברי רב הונא: "הוא עסיק בחיי דברייתא ואת אמרת במילי דעלמא ?… " – שמירת הגוף היא חיי הבריות ואינם דברים בעלמא 29 הרמב״ם כותב: "צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים המחלימים"30.

ב"באר הגולה" מובא: "והמסכן את עצמו כאלו מואס ברצון בוראו ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו ואין לך זלזול אפקירותא יותר מזה ולשומעים יונעם"31.

בספר פלא יועץ מזהיר המחבר על צריכת דברים המזיקים לגוף: "ומי שאינו נשמר מכל דבר המזיק לגופו, נמצא שהוא אויב לעצמו ומבקש רעתו ועתיד ליתן את הדין, שאם החובל באחרים עברה היא בידו, על אחת כמה וכמה החובל בעצמו, ועוכר שארו אכזרי"32.

החזון איש כותב באיגרת: "ושכאני לעצמי הנני חושב את ההשתדלות הטבעית במה שנוגע לבריאות למצווה וחובה, וכאחת החובות להשלמת צורת האדם, אשר הטביע היוצר ב״ה במטבע עולמו" 33.

סולם הערכים החרדי

סולם הערכים החרדי, אינו בהכרח תואם במלואו לסולם הערכים התורני. כל בר דעת שייצא לרחוב, יראה שבטים שונים ומינים שונים. כולם בניו של אברהם אבינו ותלמידיו של משה רבינו, אך האם כולם צועדים לפי סולם אחד? בוודאי שלא. בחז״ל מובא שלקראת ביאת המשיח העם היהודי ייחלק לאגודות אגודות. כל אחד וסולמו, כל קהילה או חוג מקדשת ערכים מסוימים ומשאירה חלק לרמת חשיבות פחותה.

29 הדברים נאמרו כמסגרת לדברי רב הונא לבנו, שילך לשמוע את דברי רב חסדא שדבריו התמקדו באותה עת בעצות לשמירת הגוף. מסכת שבת דף פב.

30 רמב״ם, הלכות דעות פרק ד הלכה א

31 באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט סימן תכז.

32 ספר "פלא יועץ" ערך "אהבת עצמו"

33 חזון איש, קובץ אגרות חלק ראשון, אגרת קל״ו. ראו להלן המשך איגרת זו.

בכדי לבחון לעומק את סולם הערכים החרדי, כדאי להעמיק ביסודות עליהם נבנה אותו סולם.

הסבא מנובהרדוק, בספרו "מדרגת האדם" מקדים עם מאמר "תקופות העולם". במאמר הוא סוקר את התמודדות האדם עם עולמו ועם קונו לאורך הדורות. עד שהוא מגיע לתקופת הישיבות אל מול תקופת ההשכלה. בתקופה זו הפולמוס הרעיוני על ערכים ערער לחלוטין את האפשרות לייצב סולם ערכים תורני יציב. לרגל אותו קונפליקט הוא מייסד את רעיון ההצטמצמות הפנימית שעליה מושתתת ההשקפה החרדית הקלאסית בת ימינו:

" … בשעת חירום וסכנה כזו, צריכים אנו להצטמצם יותר בתוך ד׳ אמות של חיי התורה, וכל מי שיבוא להסתפח בנחלת ה׳, יהיה לו עולם מיוחד, ששם יוכל לפתח את כישרונותיו ומידותיו הטובים באין מונע ומפריע. צריכים אנו לברוא מכונה פנימית המחייבת להתרחק מן העולם החיצוני ולבחור בישיבה למקום לימוד ומעשה."

" .. וכשיתרומם מצב הישיבות, יש תקווה שגם העולם ייבנה מהם, ואור האמת אי אפשר לו שלא ינצח, הנה בהמשך הזמן תתפשט צורת התקופה" 34.

בתוך הטקסט של מאמר זה אנו מוצאים הכרה חד משמעית בערכים נוספים מלבד ערכים תורניים. ההצטמצמות – הינה הכרח תקופתי זמני. חד משמעי.

חד ערכיות

מרכז המאמר נוגע בשאלת חשיבות ערך שמירת הגוף, אך ישנם מגוון ערכים בהם אנו רואים חוסר עיסוק ציבורי בנושא בתוך החברה החרדית: התעמלות, קיימות, מיחזור, איכות הסביבה, ועוד.

ההכרח של הצטמצמות הוא חינוך ללא פשרות. הביסוס של החרדיות, נבנה על קידוש ללא מצמוץ של ערכים מסוימים, שבהם אין מקום למשחק או לשינויים. לדוגמה: כיבוד הורים. אין פשרות בכיבודם של ההורים, צריך לעשות את המקסימום. כך גם אין פשרות בלימוד התורה, "והגית בו יומם ולילה". אין פשרות בצניעות, בכבוד הזולת, בזהירות מגזל, ועוד.

34 מאמר "בתקופות העולם" ספר מדרגת האדם עמוד יז

אסטרטגיה זו ואימוץ המודל של הצטמצמות אינה אופטימלית. האימוץ של אסטרטגיה זו ככלי מלחמה גורע כנראה במקומות אחרים. ולעיתים אף מכוונת למקומות פונדמנטליסטים קיצוניים. "צריכים אנו להצטמצם" משמעו – צריכים אנו לוותר על חלק משדה הקרב, כי אם נמשיך להתמודד בכמה זירות – יתכן ונפסיד בכולן.

חלק הארי של אסטרטגיית ההצטמצמות כולל בתוכו הסתייגות מערכים חילוניים.

ערכיות חילונית

החברה החילונית, ובמיוחד מובילי דעת הקהל שבה, עברה שינוי מסוים. בשנות הקמת המדינה, השיח הציבורי בנוגע לערכים – נגע בעיקר בציונות, אהבת המולדת, התרפקות על ההיסטוריה (רק על החלקים שעניינו אותם, כמובן), ועוד. עם התבססות המדינה, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, ועוד. החלה מנשבת רוח חדשה אשר בזה לערכי האתמול, נוטה למסגר את הציונות כשייכת רק למגזר ההתיישבות מעבר לקו הירוק, אהבת המולדת הפכה למילה גסה. אט אט נמחקו ערכי יסוד מהשיח הציבורי.

אבל, אין אדם ללא ערכים35. חתירה להתעסקות בערכים היא מתנה מולדת שהבורא נטע בלב כל יצור נברא. בעיני מובילי דעת הקהל, דור חילוני "ליברלי" נטול ערכים, אשר מגדיר את עצמו כ"רק לא דתי", נתפס כהפקרות מוחלטת. במשך השנים, הועלו על נס ערכים, חלקם בעלי אופי חיובי ביותר, שהפכו לערכי יסוד חדשים, מי שיהין לעבור עליהם דינו הוקעה ובוז.

כדוגמה: חניה על מקום חניה השמור לנכה. אכן דבר טוב עשו הרשויות ששמרו בפתח כל בניין מספר חניות עבור נכים, צבעו את המקום בסימון כחול בוהק ואף הוסיפו תמרור. הערכיות ה"חדשה" גורסת אף יותר מכך: אצטט כאן קטע במלואו מתוך מאמר העוסק בתחום המשפט התעבורתי: "נהג אשר יחנה בחניית נכים ללא תו נכה דינו יהיה קנס בסך 1,000 ש״ח בצירוף 4 נקודות חובה. בתי המשפט מתייחסים לעבירה זו כאל אחת 4 מהעבירות החמורות, ולכן אינם מקלים ראש בעניין ונוהגים לפסוק כי על נהג שאינו מחזיק בתו נכה להתייחס

35 ראו יוחנן דוד סלומון, מאמר "דת הערכים" בספר "בעין יהודית", עמוד 95

כאילו חומות ענק מקיפות את חניית הנכה, חומות ששעריהן ייפתחו רק לאדם המחזיק בתו נכה."36.

בין השורות ניתן לשמוע צליל דתי, טרמינולוגיה פונדמנטליסטית קיצונית שלוקחת ערך רחב של התחשבות בזולת ובמסכן, מפשיטה אותו מכל תוכן ושיח וממסגרת אותו לתחום מצומצם ויחיד – חניה. מישהו שמע לאחרונה על מגמת עזרה לנכים? על פתיחת ארגוני סיוע ליתומים? על פתיחת מסגרות תמיכה כלשהן? קידוש חלק מהערך בצורה קיצונית מעורר תהיה.

כנ״ל לגבי שאר הערכים. ברגע שהסולם עקום גם סדר העדיפויות משתבש: זכויות בעלי חיים עדיפות על זכויות אדם, זכויות אדם השייך לאויב – עדיפות על זכויות אדם מהעם שלך, וכן הלאה.

ערך נכבד ככל שיהיה כמו "התעמלות"37 הופך לפסטיבל שלם הכולל עשרות ענפי ספורט עם קריירות ותקציבי עתק. המונח "ספורט" כבר מזמן החליף ערכים וצורה. זה הפך למונח של בילוי המוני מול המרקע או אהדה אלילית כלפי המצליחנים בתחום.

מגננה ערכית

החזון איש, שנחשב לאב המעצב של החרדיות בארץ ישראל 38 אכן הסכים בחשיבות הרבה של ההשתדלות בשמירת הגוף, וכפי שצוטט לעיל: "ושכאני לעצמי הנני חושב את ההשתדלות הטבעית במה שנוגע לבריאות למצווה וחובה, וכאחת החובות להשלמת צורת האדם … ". אך, בהמשך המכתב הוא מגלה את דעתו בסייג ברור וחד: " .. אם כי, יש דרך בדרכי יתברך לדלג על הטבע וכל שכן על רב ההשתדלות בה, מ״מ צריך לפלס מאוד כי שתי הנטיות מקו האמת המדויק אינן ישרות, אם לבטוח יותר ממדרגת הביטחון שהגעתי אליו באמת, ואם להאמין בהשתדלות יותר מדאי … " 39. כלומר, ההשתדלות אכן במקומה אבל צריך זהירות מהפרזה.

36 עו״ד עופר הבר, 14 במאי 2015 מגזין אל הגוש

37 ביהדות העניין מופיע כהלכה פסוקה: רמב״ם, הלכות דעות פרק ד הלכה ב, קיצור שולחן ערוך, סימן לב סעיף ו

38 ראו אצל בנימין בראון, החזון איש – הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית, הוצאת מאגנס ירושלים תשע״א

39 חזון איש, קובץ אגרות חלק ראשון, אגרת קל״ו. המשך האיגרת שהובאה לעיל.

החזון איש רואה בהשקעה מרובה בהשתדלות שמירת הגוף נטייה שאינה ישרה, למרות היותה "אחת החובות" של האדם. היא עדיין חובה שאין בכוחה לסתור את הביטחון בה׳.

בעומק, ניתן להבחין בהסתייגות מקידוש הנושא כערך משמעותי.

לפי דברי הסבא מנובהרדוק, יגיעו ימים, שלא נצטרך להצטמצם. הסבא רואה את אסטרטגיית ההצטמצמות כדבר זמני: "בשעת חירום וסכנה כזו, צריכים אנו להצטמצם יותר בתוך ד׳ אמות של חיי התורה".

גישת היהדות הנאמנה האמיתית, לא זו הזמנית, שוללת את הפונדמנטליסטית הקיצונית בקידוש ערכים בצורה חלקית, אבל גם שוללת פונדמנטליסטית מהצד השני הגורסת שלילה של כל מה שאינו תורני במובהק.

מעולם לא הייתה התנגדות רבנית רשמית לערכים של שמירת הגוף. המצב הנוכחי הוא תוצאה של התגוננות ציבורית נרחבת והתנגדות כללית עד התנזרות מעיסוק ותמיכה בערכים שנחשבים ל"ערכים אוניברסליים".

ניסיונות להשפיע מחוץ למסגרת החרדית בנושא, נחלו כישלון חרוץ. מס השתיה המתוקה, שנכנס לתוקפו בשנת התשפ״א, נתקל בהתנגדות עזה של הנציגות החרדית בכנסת, שאף פעלה לביטולו המלא מיד עם כניסתם לממשלה בשנת התשפ״ג.

חקיקת המיסוי שהייתה חלק מחבילת חוקים נגטיביים לציבור החרדי, נחגגה ברוב רושם כחלק מחבילת חוקים על ידי חברי הקואליציה שאינם מחבבים בלשון המעטה את הציבור החרדי. אך תגובת הנגד העזה באה כבומרנג. ללא כל דיון מעמיק האם תוכן החוק ראוי או דרקוני.

ציון דרך לשינוי

הציבוריות החרדית ומערכת החינוך החרדית ששואפת למצוינות בכל תחום, צריכה למצוא את האיזון העדין. וכדברי החזון איש: "כי שתי הנטיות מקו האמת המדויק אינן ישרות".

השינוי המדובר לא יגיע לעולם מבחוץ. החברה החרדית אינה מקבלת תכתיבים מבחוץ, בוודאי לא בתחום הערכי. השינוי גם לא יגיע מלמטה, החרדי המצוי,

עיניו נשואות למעלה אל מנהיגיו, טיפוח חדש של ערך שאינו תורני שלא יגיע מלמעלה – דינו כישלון חרוץ.

מאמר זה אינו מתיימר לפרוץ את הדרך לשינוי, אלא רק להציע דרכים או חלופות אפשריות למצב הקיים. ניתן להתמקד בעיקר בשני מישורים שונים:

המישור האחד הוא מישור המידע. המישור השני הוא מישור ההבחנה.

מישור המידע

מישור המידע או יותר מדויק, מישור המוּדָעוּת. כאמור, הצרכנים העיקריים של תעשיית הממתקים הם ילדים בגילאים נמוכים או מתבגרים צעירים העוברים לצריכה של מזון עתיר בשומן מוקשה. המחנכים שמעליהם, עסוקים עד צוואר בהנחלת הערכים התורניים החשובים, כך שתצרוכת הסוכר המוגברת עוברת מתחת לרדאר החינוכי.

הרבנים, ספונים בד' אמות של הלכה. מעורים בחיי המעש ועבודת ה'. כאמור לעיל, מגוון התמודדויות מגיעות לפתחם, אך התמודדות זו, אינה נמצאת בשיח הציבורי כלל.

מערכת קבלת ההחלטות אינה נעשית על ידי נבואה, אלא על ידי ניתוח מעמיק של המצב הקיים. לפיכך, שימת הדגש על נושא זה יכולה לבוא רק על ידי מודעות להקיפה של התופעה ולאפשרויות להתמודד איתה.

דוגמה קטנה להתמודדות, במערכת החינוך הכללית יש דגש רב על התזונה הנשלחת בידי התלמיד מהבית. ירידה לפרטי פרטים של הרכב המזון והגבלות קשות על שליחת שקיות עם דגני בוקר ממותקים או חלופות אחרות מתחום הממתקים40. הגבלות והנחיות (גם אם מינימליות) של מערכת החינוך החרדית יוכלו להניע שינוי חינוכי ערכי בנושא.

ישנם עשרות תחומים בהם יש הסכמה כללית במערכות החינוך לגביהן. החל מהגבלות כמו אחזקת טלפונים סלולריים בזמן הלימודים ועד הגבלות מסוימות על סוגי תחפושות בפורים. אם תהיה העמקה רעיונית והסכמה כללית בין מקבלי ההחלטות במערכות השונות על חשיבות הנושא, הרעיון יחלחל אף לתחום

40 ראו חוזר מנכ״ל בנושא "חינוך לתזונה נכונה במוסדות החינוך" באתר משרד החינוך

המעש. אם מערכות החינוך ידעו לשים את הגבולות, עצם ההגבלות יציפו את הנושא למודעות הציבור ולעיסוק נרחב יותר בנושא. ועם העיסוק הציבורי הנרחב בנושא, גם תגיע האמירה הרבנית בעלת המשקל. שהיא הקטר האמיתי בהובלת שינויים.

כאמור, אין התנגדות רעיונית או הלכתית לעיסוק בנושא. אדרבה, יש מקורות טובים מאוד המאפשרים גיבוי רעיוני מלא לשיפור זה. במצב הנתון הנוכחי, הנושא פשוט אינו קיים ברשימת האתגרים הערכיים המעסיקים את הפרט החרדי. ושינוי מערכתי יכול מאוד לסייע בנושא.

מישור ההבחנה

בעולם הרחב ניתן להדביק לאדם כינוי ותווית לפי מקום מושבו, מוצאו ועיסוקו. אדם שנולד בצרפת ויהגר למדינה אחרת, ייקרא "צרפתי". אדם גם יכול להיוולד בעיר אחת, ובהמשך החיים לעבור לגור בירושלים, כיוון שעכשיו הוא מתגורר שם, ייקרא "ירושלמי". ואם במקצועו הוא מתקן רכבים הוא ייקרא "מוסכניק".

כלומר, מקובל להשתמש אף בכמה תוויות לאותו אדם … אדם שנולד בצרפת וגם מתגורר כעת בירושלים וגם מתקן רכבים ייקרא: "צרפתי-בני ברקי-מוסכניק". השימושיות של הכינוי באה תמיד ככלי לתיאור האדם: אם רוצים להפנות אליו דובר צרפתית המחפש היכן לתקן את רכבו, יגידו: "יש לי בשבילך "מוסכניק צרפתי" וכנ״ל לחלופות האחרות. הכינוי מוצמד בהתאם לצורך.

החפץ חיים41 שם הבחנה דקה בנוסח הטקסט המסיים את התלמוד הבבלי הוא: "תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא … " מדוע מוזכר שהוא "בן עולם הבא" ולא מוזכר יש לו "חלק" לעולם הבא? ניתן להבחין שיש כאן סוג של אותה תוית. כלומר, האדם צריך להיות מזוהה עם התורה ועם המצוות באופן כזה שזו תהיה התווית שלו. "בן עולם הבא".

אדם חרדי חי בתחושה של חתירה לקבלת תווית קבועה. מי אני ? – אני "בן עולם הבא" כלומר, בעיניים תורניות – העולם חצוי לשניים, אלו שמתעסקים בענייני העולם, הם "בני עולם הזה" ואילו אנו שואפים להיות רק "בני עולם הבא".

41 ספר "תורת הבית", חתימת הספר מאמר ב

ראייה זו, שהעולם הוא בסך הכל פרוזדור זמני, וכל עיסוקינו כאן הוא רק הכנה לעולם אחר, נצחי, מושרשת בתודעה החינוכית ואף מתבטאת באופן מעשי בחיים עצמם: זר שיכנס לשכונה חרדית ממוצעת לא יכול שלא להתפלא, אין השקעה בגינון, אין חיי פאר, אין מכוניות פאר, חדרי המדרגות אינם מטופחים, ובכלל, אין רדיפה כללית אחר הנאות ובילויים – דבר שמאפיין מאוד את העולם המודרני. תופעה פלאית זו, מסבירה גם את אחוזי הפשיעה הנמוכים במיוחד, את שיעור הכלואים הנמוך בבתי הסוהר ועוד. אנשים שעסוקים רק סביב עולם הבא, אין להם פנאי באופן מעשי להתעסק עם אותם 'זוטות' של העולם הזה.

גישה זו, שהופנתה כאמור לחיי המעשה חזרה ושבה לתחום הערכי. כיוון שבבסיס הגישה אנו חותרים לעיסוק רק בחיי העולם הבא, כך גם באתגרים הערכיים אנו שואפים לעסוק רק באתגרים הנוגעים לערכים תורניים ומשאירים לאחרים לעסוק באתגרים ערכיים הנוגעים ל"עולם הזה" כמו שמירת הגוף, התעמלות, קיימות, מיחזור, איכות הסביבה וכו׳. האדישות הרווחת לגבי שמירת הגוף שבבסיסה נוגע המאמר נולדה מאותה זניחה מכוונת של קבוצת הערכים הזו.

אם תהיה הבחנה חינוכית עמוקה שהגוף שלנו הוא דבר חשוב שנברא בצלם אלוקים, החשיבה שלנו תנוע בהתאם לכך. דבר חשוב שנברא בצלם – צריך לשמור על שלמותו ובריאותו. תפיסה זו תאפשר לתפוס את החיי הגוף, שהם חיי חולין, כחיים שקשורים לקודש ושהשמירה עליהם חשובה. יהיה אפשר באופן רחב לראות את ערך שמירת הגוף מצורף גם הוא לרשימה המכובדת של הדברים שעליהם ישימו דגש.

ההבחנה צריכה לצעוד לאור ההסתכלות שהעולם עצמו הוא זירת מלכות ה׳ ושימור הגוף הוא כלי בין הכלים להיותו של האדם "בן עולם הבא".